כמטפלת, אני עובדת בגישות ושיטות שהוכחו שוב ושוב כטובות יותר או לפחות שוות לטיפול תרופתי ואני לעולם לא מפסיקה ללמוד.

"ג'רמיה היה מנגן בקונטרבס ברחובות סנט-לואיס שבארצות הברית. הוא היה פורט, פום-פום, פום, על הקונטרבס של ארבעת המיתרים והיה מנגן מנגינות ושר שירים ומספר סיפורים לעוברים ושבים. אנשים אהבו את מנגינותיו, והיו מטילים מטבעות של תודה אל תוך מזוודת הכלי.

יום אחד פקע מיתר בכלי של ג'רמיה והוא נותר עם קונטרבס-של-שלושה-מיתרים.

ואז יכול היה ג'רמיה לנגן פחות מנגינות ולשיר פחות שירים ולספר פחות סיפורים, אך הוא המשיך לפרוט, פום-פום, פום, ולנגן מנגינות ולשיר שירים.

יום אחד פקע עוד מיתר בכלי של ג'רמיה, והוא נותר עם קונטרבס-של-שני-מיתרים. ואז יכול היה ג'רמיה לנגן עוד פחות מנגינות ולספר עוד פחות סיפורים.

אלא שהוא המשיך לפרוט, פום-פום, פום. ולנגן מנגינות.

יום אחד פקע עוד מיתר בכלי של ג'רמיה והוא נותר עם קונטרבס-של-מיתר-אחד. ואז יכול היה ג'רמיה לנגן עוד פחות מנגינות. אלא שהוא המשיך לפרוט, פום-פום.

יום אחד פקע המיתר האחרון בכלי של ג'רמיה, והוא נותר עם קונטרבס-של-לא-מיתר.

ואז יכול היה לנגן את כל המנגינות שבעולם.

מתוך "שיחות מטורפות", מאת יעקב רז